יום חמישי, 23 במאי 2013

מצב צבירה ריחוף


22/3/13
היום לפני שנה, שי אחי היקר עבר השתלת לב בגיל 41. חיו ניצלו. את הפסח הזה יחגוג יחד עם אשתו האהובה וחמשת ילדיו הנפלאים. ניסים ונפלאות של בורא עולם. מישהו מחפש?
שישה ימים מאז הטיפול הראשון. הזמן נדמה כמזדחל.
התחושות בימים האחרונים התחלפו והתקבעו בצורה משלהם. בסך הכל הבנתי שזו שאלה של תפיסה והתייחסות. המצב לא כזה נורא אם מסתכלים על הרגשת הסחרור הקבוע שדומה לשכרות או מסטוליות, כדבר חיובי. תפיסת העולם החדשה של מצב צבירה ריחוף מאפשרת עדין לבצע הרבה פעולות כמו הליכה למכון הכושר, קניות בסופר, ישיבה במסעדה, ובעצם ניהול שגרה.
קיימת מגבלה של טווח זמן ופעולה. חייבים להקצות זמן מנוחה בין לבין. אבל זה אפשרי. ואם כל מה שאלי שלי רוצה ממני זה חיוך ושמחה, אני מסוגלת לזה. אני מסוגלת להרגיש שמחה ולא מסכנה.
הימים האחרונים היו ימים לא קלים של הכנות הפסח. ועדין להפתעתי הצלחתי לקחת חלק מעשי בהן כולל עבודות נקיון. מצאתי את עצמי מבלה עם אמא בסידורים ואפילו יושבת איתה לאכול כריך מעולה במאפיית לה מולין.
ליבי נצבט אך מעט למחשבה שחלומותי לבלות זמן איכות עם אמא מתגשמים בנסיבות כל כך לא שמחות. ואז הבנתי שזו דוגמא לכך שאפילו בנסיבות קשות ניתן להפיק הרבה דברים חיוביים. צר לי על אלו שלא מצליחים או מתקשים לראות זאת כך.






יום שני, 13 במאי 2013

17/1/13 טיפול 1




בבוקר עוד הבנתי שחסרה לי תרופה אחת. סמכתי על הרופא ולא עשיתי צ׳ק ליסט. ככה זה כשלא עושים צ׳ק ליסט. 
נסיעה מהירה למרפאה, שיחת טלפון בדרך לליליתי שהזכירה לי את בית המרקחת הקרוב, חסכה לי דקות ארוכות של המתנה בבית מרקחת הקופה, והשגתי את הכדורים בצ׳יק. 
קבלה במחלקה האונקולוגית. האחות שלי - איריס. אחות דתיה צנומה שיער קצוץ וכובע כפותה כחול מעטר את ראשה. 
עיניים כחולות בצבע אוקיינוס. ניכר בה שהיא אישה מיוחדת. עוד לא עמדתי ממש על קנקנה. בכל אופן בישרה לנו שהגענו בזמן אלא שכל העמדות (האינפוזיה) תפוסות.... אנא  המתינו ותעונו בהקדם... ישבתי הכנסתי אזניות ומיד התנקתי מן החדר ועברתי למחוזות הטראנס.... בנתיים אלי הלך לעשות סידורים של חניה וכד׳ בדרך חזרה יביא לי קפה טעים עם קרואסון שקדים שאזלול בהנאה. 
התפנתה עמדה. אני ניגשת ומתיישבת על כורסת עור נוחה מארגנת את הדברים שלי. אלי זוכה לכיסא פשוט אבל בתום הטיפול הוא יגיע למסקנה שהוא מעביר את הזמן ביעילות גבוהה ביותר והוא סוף סוף מצליח לעבוד בלי הסחות דעת. אמרתי לכם שעוד יצא טוב מהסיפור הזה? תחילת האינפוזיה מעבירה בי עיקצוצים משונים שלא תוארו כלל בדף תופעות הלוואי שחילקו לי. מה שמביך הוא שהעיקצוץ מורגש בעיקר בקצה הטוסיק....! אני מנסה לחלוק את הרגשתי עם איריס האחות והיא אומרת כן כן עקצוץ, זה טבעי אני  - מנסה להחליק רמזים - זה מגרד זה מעקצץ זה משונה לא נעים לי לשבת - ואז איריס פולטת - כן בטוסיק נכון? ואני נבוכה אך בהקלה אומרת - כן!  התביישתי להגיד אבל זה בדיוק שם מעקצץ... 
ואז היא אומרת עוד מעט יעבור. ובאמת עובר ומרגיש רגוע. בכל הזדמנות שאני לא מדברת עם האחות, אני יושבת ושומעת מוסיקה בפול ווליום. שולחת סמסים מבודחים לחברות שלי, מספרת שמזריקים לי מיץ תפוזים. באמת זה בצבע של מיץ תפוזים. הזמן עובר די מהר באמצע קופצת העובדת הסוציאלית הנחמדה להתעניין בשלומי. והופ נגמר הטיפול. בסוף הטיפול ההרגשה שלי מתאפיינת בכבדות, מסטוליות ועייפות. 
אני חוזרת הביתה ומשתרעת על המיטה. התפקיד שלך כרגע הוא לנוח אומר לי אלי, ואני מצייתת. רק עצוב לי שדוידילה רוצה לראות די וי די אצלי בחדר ונאלצת לגרשו. 
ליהי המתוקה הולכת -  היא שמרה על כל החבורה שלי ושלה יחד. האכילה אותם, אני כמעט בטוחה שעשתה ספונג׳ה - כשהלכתי למטבח לקחת מים, הרצפה הייתה נקייה באופן מחשיד (בירור מעמיק מול מיכאל מעלה שאכן כך היה. אני צריכה להודות לה גם על זה) ואפילו עשתה ניסוי אמא איטרנט שטרם ברור לי טבעו אבל הוא בא לידי ביטוי בבלונים מצופים שוקולד שנחו בתבנית במקרר שלי....
אני נסגרת בחדרי. עד עכשיו ההרגשה סבירה. רק רוצה לישון..... 



בני משפחה וחברים יקרים




אין מילים בפי להודות לכולכם יחד על דאגתכם ותמיכתכם בי עד כה. אנא סילחו לי מראש אם לא תמיד אגיב כראוי למעשים או למילים. סילחו לי מראש אם אאכזב וראשי יפול לעיתים. את המטרה המרכזית - הבסת החיה הרעה שפקדה את גופי - כך או אחרת אשיג. אעשה זאת כשם שעשו כמוני רבות בנחישות ובהתמדה. 


כבר אמרו לפני - העולם הוא במה וכולנו שחקנים. 
את משחק התפקידם הזה של אחת ממערכות ההצגה של חיינו, מנהלת יד נעלמה - כל אחד יפרש לפי תפיסתו מי היא ... לצערי הוטל עלי הפעם התפקיד המרכזי. מוקד תשומת הלב והדאגה. 
חברים יקרים, אמרתי ושוב אומר - תפקיד זה שנוא עלי. אבל אם מסתכלים על הדברים כך, יכול להיות שזו מהות החיים. כל אחד מאיתנו נגזר עליו לשמש בכל מני תפקידים זמניים במהלך חיו, לצד עיסוקו המרכזי. ואם חושבים על זה כך, אין דרך נהדרת ויפה לבחון יחידי אנוש בעולם הגדול מאשר באותם תפקידים קטנים וזמניים שנקרים להם בדרכם. זכות גדולה היא עבורי להיות מוקפת באנשים יקרים שהתגייסו במהירות ובלא היסוס להושיט יד ולתמוך. כל אחד לפי התפקיד שזומן לו. 

מנסיוני האישי, אין שמחה סיפוק והקלה גדולים מלראות אדם אהוב ויקר נאבק על חיו  ומצליח להתגבר על מחלה. שלא תבינו אחרת, אני לא חושבת שהמניע לפעולתכם הוא קבלת תמורה. אבל מצידי מובטח, להשתדל למלא את תפקידי על הצד הטוב ביותר, להתגבר על מחלתי ולתת לכולכם את הסיפוק הזה כגמול לדאגה, עזרה ולתמיכה בלתי מעורערת. 

אנא מכם שימו לב, העשיה שאנו נוטלים בעזרה לאדם חולה עשוייה להתלוות לה תמיד תחושת אשמה על כך שאולי אנו לא עושים די או לא עושים נכון. אני מפצירה בכל אחד ואחד מכם שיצמד לעיסוקו המרכזי בחייו ויעשה אך ורק כפי יכולתו ואופיו את מה שעושה בכל הקשור אלי. 
ובעיקר מבקשת שתקפידו לשמור גם על עצמכם ובריאותכם האישית. 

באהבה והוקרה גדולה 
אריאלה