מצב צבירה ריחוף

22/3/13

היום לפני שנה, שי אחי היקר עבר השתלת לב בגיל 41. חיו ניצלו. את הפסח הזה יחגוג יחד עם אשתו האהובה וחמשת ילדיו הנפלאים. ניסים ונפלאות של בורא עולם. מישהו מחפש?

שישה ימים מאז הטיפול הראשון. הזמן נדמה כמזדחל.

התחושות בימים האחרונים התחלפו והתקבעו בצורה משלהם. בסך הכל הבנתי שזו שאלה של תפיסה והתייחסות. המצב לא כזה נורא אם מסתכלים על הרגשת הסחרור הקבוע שדומה לשכרות או מסטוליות, כדבר חיובי. תפיסת העולם החדשה של מצב צבירה ריחוף מאפשרת עדין לבצע הרבה פעולות כמו הליכה למכון הכושר, קניות בסופר, ישיבה במסעדה, ובעצם ניהול שגרה.

קיימת מגבלה של טווח זמן ופעולה. חייבים להקצות זמן מנוחה בין לבין. אבל זה אפשרי. ואם כל מה שאלי שלי רוצה ממני זה חיוך ושמחה, אני מסוגלת לזה. אני מסוגלת להרגיש שמחה ולא מסכנה.

הימים האחרונים היו ימים לא קלים של הכנות הפסח. ועדין להפתעתי הצלחתי לקחת חלק מעשי בהן כולל עבודות נקיון. מצאתי את עצמי מבלה עם אמא בסידורים ואפילו יושבת איתה לאכול כריך מעולה במאפיית לה מולין.

ליבי נצבט אך מעט למחשבה שחלומותי לבלות זמן איכות עם אמא מתגשמים בנסיבות כל כך לא שמחות. ואז הבנתי שזו דוגמא לכך שאפילו בנסיבות קשות ניתן להפיק הרבה דברים חיוביים. צר לי על אלו שלא מצליחים או מתקשים לראות זאת כך.