מציאות נושכת

בתום שלושה חודשים מגמר הטיפולים, הבנתי שבמהלך השנה החולפת חייתי בסוג של פריוולגיה שבה התנתקתי מהחיים הממשיים, חייתי בעולם אחר ובהוויה אחרת שהתאפיינה בהתרכזות בעצמי ובמאבק במחלה. וכן, זה סוג של פריוולגיה שאפשרה לי לשים בצד סדרי עדיפויות ושגרת חיים אחת, ולעבור לעולם אחר שבו הייתי במרכז וכל חברי וקרובי חשבו עלי, דאגו לי וקיוו שההרפתקאה הלא קרואה הזו תסתיים עבורי באופן חיובי. 

לא מפתיע אם כן, שסוף המאבק מלווה ברגשות מעורבים, בחששות לחזור למציאות ולשגרה עם הטוב והפחות טוב שבה. 

מצד שני, בתום שלושה חודשים מסיום המאבק, אני מבינה ששאריות האנרגיה הגדולה שגייסתי לטובת המחלה ושעוד נותרו בי בחודשים האחרונים גררו אותי להמשיך לחיות באותה  מציאות מדומה. כזו שבה אחרי כל הרע שקרה לי חייב להגיע גם טוב, ובתמימות לא אופיינית לי, העזתי להאמין שזה הזמן שבו חלומות יתגשמו עבורי ועבור משפחתי ויהי מה. 

לאחר שלושה חודשים של עשייה בלתי פוסקת להגשמת חלום ורוד עבור נשים עם גורל דומה לשלי אשר מוצאות עצמן בתחושות דומות לשלי בסיום  המאבק, התעוררתי למציאות נושכת. התמימות שהניעה אותי קדימה תוך אמונה שאצליח לגייס תמיכה סוחפת בקרב כל הגורמים הרלוונטים, ושאמצא את המימון הנדרש לפרוייקט בפרק זמן סביר, ובכן אותה תמימות התפוגגה לה באחת כמו בועת סבון. התאכזבתי לגלות שלצד הסימפטיה והאמפתיה לה זכיתי כמעט מכל גורם רשמי משמעותי אליו פניתי, עזרה מעשית בפועל שתסייע לי לקיים את הפרוייקט הזה ולאפשר לי בו זמנית להתקיים כלכלית תוך ניהולו והגשמתו, ובכן את העזרה הזו טרם מצאתי. 

מה שהחזיר אותי באחת לקרקע המציאות ולצורך להתמודד עם החיים הממשיים, ולמצוא לעצמי מקום במעגל העבודה והפרנסה. וזו חברים, חוויה לא פשוטה ואתגר קשה שבעתיים מההתמודדות עם המחלה. אני מתנחמת בכך שכנראה עלי לעבור את המסלול הזה ולחוותו על בשרי כדי שאכיר את הקשיים ואדע להצביע עליהם בבוא העת לנסות לתקן. 

בתוך כך, באותו מקום בו הכל התחיל, קרה לי דבר נפלא. ביום הדמו דיי של גוגל, פנתה אלי מישהי לאחר המצגת וביקשה מספר טלפון. שלושה ימים לאחר מכן צלצלה רותי המקסימה שהפכה שותפתי למיזם הורוד. אין לי ספק שדברים מתגלגלים כפי שהם, ומאפשרים לנו לעשות את הבחירות שלנו. אם אנחנו נבונים מספיק ובטוחים בדרך ובמה שאנו רוצים בחיינו, נדע לבחור. לאחר פגישה אחת שהובילה להמון מעשים, הבנתי שהחיים זימנו לי את רותי בתור שותפתי למיזם הורוד. במציאות הנושכת בה עלי להתמודד עם ההחלטות הקיומיות של החיים, החלטתי להמשיך יחד עם רותי ואנשים טובים ורבים ברקע לפעול למען מימוש החלום הורוד, ובמקביל לחפש להשתלב במעגל העבודה והפרנסה. הפרוייקט יתקדם אולי בעצלתיים, ויצא לפועל פחות מהר מהנדרש, אבל אין לי ספק שהוא יקרה, ואין לי כוונה לוותר. ואיך אומרת האמרה? טובות השתיים מן האחת. 

אנשים טובים באמצע הדרך

כמעט שנה עברה מאז נקראתי למלחמה בסרטן. לא במסגרת אגודה, לא במסגרת עמותה, אלא אני עצמי התגייסתי עם כל כוחותי הנפשיים והפיזיים כדי לגרש את האוייב ולהניס אותו מתוכי. הקרבתי לשם כך את האיבר הנגוע ונפרדתי מחלק יקר מגופי. ככל הידוע לי, ניצחתי.

בתקופת המאבק, קיבלתי החלטות הקשורות לאופן החיים שלי ולמה שאעשה עם עצמי כשיסתיים פרק המחלחמה. הלך הרוח שלי שפע אופטימיות, אלא שככל שהתקרב זמן סיום הטיפולים התגבר החשש. החשש מפני הלא נודע, מפני ההתחלה החדשה, מפני המחשבה על כך שקיבלתי הזדמנות חדשה בחיי ואולי זו סיבה לנצל אותה בתבונה ולנהוג באופן שונה מזה שהיה לפני המחלה. שלא במפתיע, מחקרים רבים ואנשי מקצוע מאשרים את העובדה שנשים מחלימות רבות, בעיקר צעירות, מעוניינות לעשות שינוי בחייהן בעקבות ההתמודדות עם המחלה. 

המערכה הסתיימה לה בבת אחת בתום מסכת טיפולים מפרכת ובריקנות גדולה. התובנה שאיתה יצאתי בסוף המאבק, אם כבר משתמשים במונחים צבאיים, היא כי במלחמה הזו חיילות נלחמות, מנצחות, מגיעות לשלב השחרור, אבל בפועל אין תקופת שחרור, אין מי שמצדיע להן, ממתין ומציע עזרה מעשית עם החלק של ההתחלה החדשה בחיים. 

נכון זו מלחמה פרטית אבל כשהמחלה פורצת אצל אחת משמונה היום, היא נוגעת כמעט לכולנו. וכשהאיום הזה קיים בפתחן של נשים כה רבות מן הראוי שהטיפול יהיה מוחלט ולא חלקי. צריך להודות לרפואה שהגיעה להשגים נהדרים ויודעת לטפל בנו ולהשאיר אותנו בחיים, אבל צריך להכיר גם בעובדה שההתמודדות האמיתית מתחילה עם החזרה לחיים שאחרי המחלה.  

עצם זה שמסלול הטיפולים מסתיים בדלת בית החולים ואין המשך ממוסד של שיקום היא החמצה אחת גדולה. 

אני מאמינה שיש מקום להציע ״נחיתה רכה באזרחות״ או במקרה שלנו בהתחלה מחודשת בחיים. ואני מדברת על כלים מעשיים, מעבר לקבוצות תמיכה או סדנאות יצירה ובישול וימי כיף שהעמותות השונות אלופות באירגונן, וצריך לברך על הפעילות הנהדרת והחשובה הזו. 

השיקום המעשי לתפישתי צריך לכלול ייעוץ הכוונה ובמקרה הצורך הכשרה לכל אותן נשים שנאלצות בעל כרחן או בוחרות מרצונן לפתוח בהתחלה חדשה בחייהן. זה צריך להוות חלק מ"חופשת השחרור" של נשים שסיימו את מאבקן. 

בשבוע שעבר הצגתי לראשונה במשך שלוש וחצי דקות מצגת אודות הקמפוס הורוד, בפני קהל מכובד של כמה עשרות נשים ואורחים בארוע הסיום של המחזור השני של תכנית הקמפוס לאמהות של גוגל תל אביב. 

זה היה ארוע מרגש בו נשים יזמיות הציגו בפני משקיעים רעיונות שגיבשו במהלך הקורס שנטלו בו חלק במהלך חופשת הלידה שלהן. 

פתחתי את המצגת בתמונה של הטיילת בתל אביב שצילמתי ביום האחרון של הטיפולים. זה היה בתאריך הטעון ה-4 לנובמבר (לפני שלושה חודשים). 

באותו יום לאחר ארוחת הבוקר המפנקת עליה כתבתי בפוסט ״סוף שהוא גם התחלה״, המשכתי ברכיבה על האופנים החשמליות שלי לאורך הטיילת בתל אביב. היה זה יום מדהים בו ענני נוצה רחבים וגדולים כיסו את השמיים וחוף הים היה שליו ונעים. סיפרתי לקהל השומעים כיצד ניסיתי לשאוב השראה ועידוד מהיום המיוחד ההוא אבל לא כל כך הצלחתי. הייתי מוטרדת ומבולבלת. וידעתי שאני לא לבד. שנשים צעירות רבות כמוני מנצחות את המחלה, מקבלות הזדמנות חדשה בחיים, אבל אין להן מושג מאיפה להתחיל, ביום בו הסתיימו הטיפולים ומסגרת בית החולים. בשקף הבא סיפרתי כיצד שלושה ימים אחר כך במקרה לחלוטין הזדמנתי לקמפוס גוגל תל אביב לארוע דומה, ושם למעשה נולד רעיון הקמפוס הורוד - תכנית העצמה והקניית כישורי יזמות לנשים מחלימות מסרטן השד. 

רק במהלך הכנת המצגת התחוורה לי סמיכות הזמנים של תום הטיפולים להולדת המיזם - שלושה ימים. אני נזכרת באנרגיות החיוביות שנבעו מהתחלת העשיה והאמונה בתרומה העצומה שהוא יביא לנשים מחלימות. חברה יקרה שפגשתי לאחרונה כאשר הביעה רצון לעזור לי במיזם, הזכירה את תחושת החיוניות והאנרגיות הגבוהות שאפיינו אותה בתקופת המאבק במחלה, ודיברה על כך שבתום הטיפולים, היה נדמה כי אנרגיה רבה נותרה בה ושהיא חיפשה אחר הזדמנות לתעל אותה לכיוון אחר וחיובי גם אחרי המאבק. דבריה שמאוד הזדהתי איתם באופן אישי, מתחברים עם אחת המטרות המרכזיות של הקמפוס הורוד - תיעול האנרגיות החיוביות הקיימות בקרב מחלימות לכיוון של יוזמה ועשייה.

כאמור בשלושת החודשים האחרונים יצרתי קשרים עם אנשים יקרים ומדהימים שעזרו לי, עוזרים לי וכאלה שעוד נכונים לעזור לי בתחומים שונים ומגוונים. אחד הסיפורים המרגשים קרה כאשר הגעתי לפגישה עם מישהי מתחום הביטוח ובמקרה גמור שיחתנו התפתחה לכיוון עיר הולדתי נהריה. לאחר דקות מספר גיליתי שהאישה שהגעתי לפגוש היא לא פחות מאשר חברה יקרה שלי משכבר הימים, נולדנו באותה עיר, גדלנו מגיל אפס באותו בניין, הורינו היו חברים הכי טובים עד שדרכנו נפרדו כשהיא ומשפחתה עברו דירה.  

לא היינו מזהות אחת את השניה ועולות על הקשר אלמלא שמעתי במקרה שהיא נוסעת לנהריה לאחר פגישתנו.

בסך הכל אני ממשיכה במשימה הלא פשוטה שנטלתי על עצמי מתוך אמונה שזה הדבר הנכון לעשות. אני באמצע הדרך, מוקפת באנשים רבים וטובים באמצע הדרך, שמחה להגיד שלהצלחה בסופו של דבר יהיו שותפות ושותפים רבים. מבטיחה לכם שעוד תשמעו על כל אחת ואחד מהם בפירוט רב. 

משמעות סמלית

הסטטיסטיקה היבשה מעודכנת. מדברים היום על אחת משמונה נשים שתחלה בסרטן השד. המציאות מצמררת. בעיקר כשסוף הדרך שלי היא ממש תחילת הדרך של אישה יקרה אחרת, שהייתה שכנה שלי באותו הרחוב, עד שנפרדו דרכנו לפני שנה וחצי והיא ומשפחתה עברו לגור באחת הערים הסמוכות. ומה אפשר לומר על כך שבמקרה נמצאתי באותו יום בתל השומר, הסתובבתי בלובי המוכר על מנת להעביר את הזמן עד לפגישה שנקבעה לי בענייני הקמפוס הורוד, כשלפתע ראיתי אותה את שכנתי לשעבר, חברתי היקרה יושבת מול בעלה עם כובע צמוד והדוק לראש נטול שיער, ולאחר בירור קצר הסתבר שהיא ממש לפני כניסה לטיפול 3 מתוך 8. הייתי בהלם. בגלל שידעה על מחלתי, לא רצתה לצער אותי ולהפיל עלי את הבשורה האישית שלה. עם כל הצער אמרתי לה כמה אני שמחה שאני יכולה להיות לצידה, לעודד אותה ולחלוק עימה מנסיוני.

תעתועי החיים ממשיכים ויש להם כנראה סדר ותכנית משלהם. בתוך כל אי הסדר והאקראיות, דרכים מצטלבות ומעגלים נסגרים. כך למשל פריצת הדרך הממשית עם פרוייקט הקמפוס הורוד והבשורה של מציאת מקום מארח לפחות למחזור הראשון של התכנית. זה עתיד לקרות בתל אביב בבניין מרשים רב קומות שנבנה על מה שהיה לפני 28 שנה המתחם בו שרתתי בצבא עם חבורת אנשים נפלאה ויקרה. ומי שהוביל לקישור הנהדר הזה ולמציאת המקום המארח, הוא לא פחות מאשר חברי היקר, זה שתאריך הלידה שלו זהה לשלי ואשר שרת איתי באותו מתחם לפני 28 שנה. 

סלחו לי, אך קשה לי להתעלם מהסמליות. 

כנראה באשמת הפרוצדורה של הוצאת כיס המרה, אבדה לי מעט תחושת הזמן, אבל רק לשבוע. היה לי חשוב ודחוף להמשיך ולהתקדם. כך שבזכות הפרוייקט המבורך הורוד שלי, חזרתי במהירות לשגרת העשייה. 

אחד הימים המעניינים והמרגשים ביותר היה יום המנטורים של גוגל. ביום זה נקבעו פגישות אישיות עם אנשים נהדרים מומחים כל אחד בתחומו, אשר יעצו לכל אחת והמיזם שלה. החזון והחלום שלי הוא להביא את האיכויות שפגשתי בתכנית המדהימה הזו, לקמפוס הורוד. לשמחתי התקדמתי גם עם המרכיב החשוב השני בתכנית - מספר לא מבוטל של מנטורים ומרצים שהרצו בפני, הביעו נכונות להגיע ולהרצות גם בקמפוס הורוד. 

מגישושים התחלתיים בקרב בנות מחלימות המיזם זוכה לתגובות חיוביות גם בקרבן. מתגבשת כבר רשימה של בנות שהביעו רצון להשתתף בתכנית ומצפות לקראתה. 

אני ממשיכה בעשייה ומונעת מכח הידיעה שרבות הבנות העתידות להפיק תועלת מהתוצר הסופי.