23/6/13
חלק א׳ של המערכה מסתיים לו היום. שמונה טיפולים ארבעה חודשים. שמחה מאוד לבשר לכולכם שאני חשה בטוב. נדמה כאילו אני חוזרת לעצמי. פחות עייפה, יותר פעלתנית. עדין לא מוותרת על שנת צהרים. מגיל צעיר אהבתי את הכיף שבשנת הצהרים. שנים רבות לא התאפשר לי הדבר למעט בסופי שבוע וחופשות, אין כמו האנרגיות החיוביות שמופקות משינה טובה. את החודש הקרוב אקדיש להתחזקות לקראת הניתוח וההקרנות שיבואו אחריו. מדובר בחודש וחצי של הקרנות בכל יום.
לפי הבדיקה החיצונית של האונקולוגית שלי והרופא הכירורג, הגושים נעלמו. כעת נותר לקבל את האישור המדוייק של בדיקת MRI שנקבעה ל-8 ליולי ולקוות שאכן הטיפול עשה את המצופה וחיסל את הרע מתוך גופי. חדשות טובות גם מהאזור הגנטי, תוצאות הבדיקה העלו כי איני נושאת את המוטציה הארורה שמעלה את הסיכוי לחלות בסרטן השד ושיש לה קשר למחלה. מי יתן והרפואה תמצא את הסיבות למחלה גם בקרב חולות כמוני שאינן נושאות את הגן.
זה המקום לציין כי בחרתי לנהוג במחלתי כדבר פרטי שחלקתי עם חברים קרובים ובני משפחה. לא ויתרתי על פאה שתסתיר את הראש הקרח בזמן שיצאתי מביתי. הרבה מאוד אנשים לא חשדו שמשהו אינו כשורה עימי, וזו הייתה המטרה. לא רציתי לצאת בהצהרה, לרגע לא ביקשתי חמלה או רחמים. לעומת זאת היה מדהים לגלות עם כל אדם חדש שבחרתי לחלוק ולשתף, שהוא חווה את המחלה בעצמו, דרך חברה או בת משפחה, ושהמחלה הזו לצערי פוקדת נשים רבות. מאוד התרגשתי לשמוע מכל כך רבים מכם שדווקא אני היא שחיזקתי אתכם בתאורי קורותי בחודשים האחרונים. מסיבה זו, החלטתי בשלב זה לוותר על פרטיותי לרכז את הקטעים שחלקתי איתכם יחד עם עוד מספר קטעים נוספים שלא קראתם, בבלוג פתוח באינטרנט בשם - שנת השבתון שלי. עשיתי זאת מתוך תקווה ואמונה שאולי אוכל לתרום אך במעט ממה שעברתי אני ולחזק נשים נוספות במאבקן. אתם כמובן מוזמנים להפיץ את הקישור.
אני אגב עובדת במרץ על תרגום לאנגלית, לעת עתה רק קטעים בודדים מתורגמים ונמצאים בקישור נפרד שניתן להגיע גם אליו דרך הבלוג בעברית.
מחלקה אונקולוגית. כנראה באופן סמלי, לכבוד יום הטיפול האחרון שלי, רגוע היום. אין צורך לקחת תור לקבלה, אין תור בספירת הדם. הדברים זורמים ללא כל עיכוב. תוצאות הספירה מגיעות לאחר 45 דקות.
מורן היקרה שוב מלווה אותי, דבר שיתברר כהחלטה נבונה, כשאשמע שאלי שלי לא חש בטוב עקב הידבקותו בווירוס. כמיטב המסורת מסיעים תחילה את דוד המתוק לגן ואחר כך ממשיכים להצטייד בקפה ומאפה בבוטיק סנטרל. מיכאל החמוד שלי נשאר הבוקר בבית לאחר שהוטרד ראשון עם וירוס בבטן יום קודם. יוסי כבר בחופש ואלי גם כן בבית ישן לאחר שעבד בשעות הקטנות של הלילה. במהלך הבוקר, אזכה לכמה שיחות טלפון ממיכאל שהבטיח להיות בקשר.
אנו ממשיכות לאגף טיפולים ב׳. בכניסה שני דברים בולטים משמחים אותי מייד - דלילות החולים ואיריס שנמצאת עם הגב אלי ומכניסה נתונים לעמדה ממוחשבת אבל אי אפשר לפספס אותה עם הכפותה הכחולה שלראשה. אני מכריזה בקול - ״הנה איריס...״ ניגשת אליה בעדינות ובזהירות, יודעת שהיא עסוקה בהזנת נתונים חשובים של חולה אחר למחשב, מחבקת מאחור והיא אומרת בלי להסתובב ״תנו לי לנחש - אריאלה...״ וכשהיא פונה אלי אני אומרת לה - אני מאוד מתרגשת איריס, זה הטיפול האחרון שלי היום. נכון - היא אומרת, ואני שוב מחבקת אותה בשמחה הפעם מלפנים. חשוב לי לוודא איתה שהעדרותה בשבועים לפני כן נבעה מסיבות טובות ואני שמחה כשמסתבר לי שאכן.
כנראה שזו ההתרגשות וגם העובדה שרגוע היום במחלקה, מה שאופייני הוא קיומם של חילופי דברים מרובים היום ביני לבין האחות המיוחדת שלי ביום הטיפול האחרון.
בזמן שמורן ואני מתמקמות באחת מתוך מבחר של עמדות פנויות הפעם, אנו מקיימות שיחה עם איריס על ספרים וממשיכות לפטפט בזמן שהיא מחברת אותי לאינפוזיה. היא מתעניינת ושואלת אם היה משהו מיוחד בשבועיים האחרונים, אני עונה שכן - אני מרגישה הרבה יותר טוב!
נהדר - היא עונה. אני אומרת לאיריס שהתוודעתי היטב לשלט התלוי במחלקה אשר אוסר להביא תשורות לאחיות, וכמה משמח אותי שהתשורה שלי אליה - תעוד קורותי במחלקה יחד איתה - היא לגיטימית לחלוטין. היא מסכימה שזה אכן יפה ומיוחד ואומרת שתשמח לקבל עדכונים שוטפים מהבלוג.
בבית מיכאל מתאושש אבל אלי שלי לא במיטבו. מסתבר שיש וירוס של בטן שנותן את אותותיו בכל הארץ. אנו מקווים שהוא לא יגיע גם אלי. שכנתי היקרה שהבת המתוקה שלה ודוד הולכים לאותו גן, עוזרת לי הפעם כמו גם באין ספור פעמים קודמות ומוציאה עבורי את דוד מהגן למרות שזה גורם לה היום לעיקוף ועיכוב בתכניתה המקורית. לא פעם היא שולחת לי מאפים טריים וטעימים שאפתה בו ברגע. יש אנשים שהם פשוט נשמות טובות.
בסוף הטיפול אני זוכה לעוד מספר רגעים עם איריס ומתוודה למנטרות שמניעות אותה בחיים ובמשרה הקשה שהיא מבצעת ותמשיך לבצע בעבור מאות חולים בכל יום, בעודי נפרדת ממנה ומקווה לעולם לא לפגוש אותה שוב במחלקה הזו.
היא זורקת ספק בצחוק ספק ברצינות - אני בהחלט מקווה שאם אי פעם ניפגש שזה לא יהיה כאן ושלא אגרום לך לבחילה... מסתבר שהיה לה מקרה של חולה שפגשה בסופר לפני שנים עוד כשלא היו תרופות מספיק יעילות לטיפולים, והוא מייד הקיא. קיימת תופעה פסיכולוגית של התניה של המוח שמקשר אנשים ומקומות של טיפולים וגורם לתחושות הללו. עבורי איריס תמיד תסמל את החלק החיובי של מה שעברתי.
תזכרי מה אני חושבת על ההפך של החיים - היא אומרת - ההפך מחיים הוא לא מוות, אלא חיים ללא חיים. חיים בדרך של טמטום שמביאים לידי כך שהאדם בעצם חי אבל לא מרגיש שהוא חי באמת. אני יכולה לאחל לך יותר מבריאות, לאחל לך שבכל מצב בו תהיי, תדעי לנהוג כמו שאת עושה - לחיות את חייך, ולמצות את יומך בצורה הטובה ביותר. ואני מסכימה איתה כל כך ומאחלת לכולכם את אותו הדבר. זה גם המקום לספר שאיריס הייתה שנים רבות לפני כן, בצד השני של המתרס - בהתחלת החיים, כאחות מיילדת. היא מספרת שהגיעה לתובנה שיש דמיון רב בין חוויות תחילת החיים וסוף החיים. אם תשאלו אותי, אני מניחה שיש לזה קשר לחוסר האונים שבו נמצא גופנו באותם שלבים.
אין לי ספק שרבים מסכימים איתי שמה שחשוב זה לחיות באמת את היום ולהיות מאושרים. חלק גדול מהבריאות הנפשית והפיסית הוא לדעת ליישם זאת בפועל. כלומר לא להיות עסוקים בחרדות קיומיות לטווח הרחוק ולעתיד בו אין לנו כלל שליטה עליו ועל סדר יומו. לא להיות נרגנים ומאוכזבים על דברים שקרו לנו לא כפי שרצינו או ציפינו וגרמו לנו אכזבה ועגמת נפש רבים. ההתעסקות במה שהיה לא תשנה דבר בפועל ותבזבז את משאבנו היקרים באנרגיה שלילית ובמחשבות רעות במקום להיות עסוקים בדברים טובים ובחיים בפועל. אני מאמינה שנעשה עימי חסד, ההתמודדות עם המחלה לימדה אותי לחיות את חיי טוב יותר ולשים לב למה אני מקדישה את תשומת הלב היומיומית. להפנותה בעיקר למשפחתי היקרה לילדי המקסימים לבעלי הנדיר ולתת לכם חברים יקרים זריקת עידוד ותובנה שכל דבר בחיים הוא שאלה של תפישה. אפשר למצוא נקודות אור גם כשעוברים חוויות קשות. כל אחד מאיתנו צריך לעשות זאת ולעולם לא להתייאש. אני מקווה שאתם יודעים זאת עכשיו וכל אשר נותר לכם הוא להאמין שאם רוצים, יכולים.
לא לחינם קראתי לבלוג שלי ״שנת שבתון״. כברת דרך ארוכה לא פחות לפני. אמשיך לעדכן אתכם בקורותי, אתם הדלק הירוק שלי למחשבות חיוביות ולעידוד. אנרגיה שמופקת מטבעו הטוב של האדם. מאחלת לכולכם חופשת קיץ נעימה, בטוחה ושפויה עם כל הילדים והנכדים המתוקים מסביב.
