לפני כמה ימים אמרה לי מישהי בהקשר של מה שעברתי, המוות נקש בדלתך ואת גירשת אותו. מעולם לא חשבתי כך על הדברים בהיותי בתוך המחלה, אבל כנראה שכך הם נתפסים בעיני המתבונן מבחוץ.
ככל שהמשכתי לחשוב, הבנתי את המשמעות והעוצמה שלהם.
עם זאת, אני מאמינה שכל מי ששרד מחלה קשה אינו צריך להיות ראוי לחמלה, רחמים התפעלות או הערצה. במקום זאת עליו להתקבל בחזרה לחברה כאחד שיכול לתרום מנסיונו, ולהקנות לכלל האנשים הבריאים שעשויים חלילה להיתקל במשבר אישי דומה שלהם או של אחד מקרוביהם, מהכלים שעזרו לו להתמודד. אך המציאות לצערינו שונה. עבור כל אותם חולים שלא זכו לתמיכה הולמת, כלכלית חברתית ונפשית, מסיבות כאלה ואחרות, המצב מאוד לא פשוט.
ככל שהמשכתי לחשוב, הבנתי את המשמעות והעוצמה שלהם.
עם זאת, אני מאמינה שכל מי ששרד מחלה קשה אינו צריך להיות ראוי לחמלה, רחמים התפעלות או הערצה. במקום זאת עליו להתקבל בחזרה לחברה כאחד שיכול לתרום מנסיונו, ולהקנות לכלל האנשים הבריאים שעשויים חלילה להיתקל במשבר אישי דומה שלהם או של אחד מקרוביהם, מהכלים שעזרו לו להתמודד. אך המציאות לצערינו שונה. עבור כל אותם חולים שלא זכו לתמיכה הולמת, כלכלית חברתית ונפשית, מסיבות כאלה ואחרות, המצב מאוד לא פשוט.
לא כל אחד יוצא מחושל ממשבר של מחלה וסוף המחלה עבור רבים הוא לרוב משבר חדש בפני עצמו. בין היתר החברה רואה בו אדם פגיע, שביר, אין לדעת מה יהיה איתו בהמשך, לא כל כך נעים. לא מעט אנשים נוטים להסתיר את דבר מחלתם גם כדי לא להיתפש חלשים או ראויים לחמלה. אבל לרוב מגיע רגע האמת ודבר המחלה או המחלה לשעבר מתגלים ויחד איתם מגיעות ההשקפות והתפישות המקובלות של החברה כלפיו. בעולם כל כך תחרותי ודינמי, כזה שרבים מתקשים להדביק בו את הקצב בעודם בריאים, מה הם סיכויי ההשתלבות מחדש של זה שהוחלש זמנית ממחלה?
אחד הדברים היפים והמדהימים שגיליתי בשבועות האחרונים הן האנרגיות החיוביות והאושר הפנימי שניתן להפיק מעשייה והגשמת רעיון חדש. מאז החלטתי להניע את הגלגל ולצאת לדרך בהקמת הקמפוס הורוד, מצאתי עצמי בעשייה בלתי פוסקת. יצרתי קשרים עם אנשים נהדרים ומקצועיים, הוזמנתי לפגישות, בניתי מצגת לתפארת, השיא של כל זה היה כשהגעתי לאודישן של תכנית טלויזיה אליו הוזמנתי לספר על החלום הורוד. מצאתי עצמי יושבת מול מצלמה ומראיינת מקסימה ומספרת את הסיפור שלי בטבעיות, מודיעה בביטחון מלא שבכוונתי להוציא לפועל את התכנית גם אם יהיה צורך להקדיש למענה את חיי. וכשיצאתי משם הבנתי שהאושר הזה של עשייה של דבר שהנך מאמין בו הוא אותו הדבר שאני בעצם עמלה להגשים עבור רבות אחרות וזה בעיני הערך העצום של הפרוייקט.
יזמות היא קודם כל דבר שנדרשים לו נחישות עוצמה ואמונה פנימיים, על מנת להניע את הרעיון קדימה. להבדיל, כל אותן תכונות נדרשות גם על מנת להאבק ולנצח במחלה קשה.
אל הקמפוס הורוד יגיעו נשים שעברו את אחת החוויות הקשות מכל שאדם יכול לעבור בחיו, ובו ילמדו לתעל את העוצמות והנחישות שנדרשו להן במהלך המאבק, כל זאת לטובת רעיונות חדשים, בין אם גדולים או קטנים, ולהיות מעט יותר מוכנות ומסוגלות לפתוח דף חדש בחיים. בעבור זה, חשוב לי לעשות כל מה שניתן כדי שהפרוייקט הזה יתממש.
נשים רבות נושאות איתן בסוף הטיפולים, אבן כבדה על הלב. נשאיות של הגנים הלא סימפטיים, אלו שמגדילים את הסיכוי שהמחלה תבקר בצד השני או בחלקים אחרים בגוף, נאלצות לשוב לביתן בתום סבב טיפולים ארוך ומפרך, ולשקול המשך טיפול מניעתי הכולל ניתוחים נוספים לא פשוטים. ליבי ליבי עם אותן נשים, שיודעות כי המסע עבורן טרם הסתיים.
מנת חלקי בתום הטיפולים הייתה לא אבן אחת על הלב אלא שתי אבנים גדולות בכיס המרה, שהיו שם מזמן אבל התחילו לגרום לי לכאבי תופת ואי נוחות זה למעלה משבוע. לשמחתי הייתי נתונה בעשייה כה רבה שלא אפשרתי לסיפור הזה לפגוע במצב רוחי יותר מדי, למרות העובדה שעוד יומיים אכנס לניתוח קטן על מנת לסיים גם עם צרה זו. אחרי כל מה שעברתי ויחסית לעתיד הורוד שאני צופה, קטן עלי.
