הסטטיסטיקה היבשה מעודכנת. מדברים היום על אחת משמונה נשים שתחלה בסרטן השד. המציאות מצמררת. בעיקר כשסוף הדרך שלי היא ממש תחילת הדרך של אישה יקרה אחרת, שהייתה שכנה שלי באותו הרחוב, עד שנפרדו דרכנו לפני שנה וחצי והיא ומשפחתה עברו לגור באחת הערים הסמוכות. ומה אפשר לומר על כך שבמקרה נמצאתי באותו יום בתל השומר, הסתובבתי בלובי המוכר על מנת להעביר את הזמן עד לפגישה שנקבעה לי בענייני הקמפוס הורוד, כשלפתע ראיתי אותה את שכנתי לשעבר, חברתי היקרה יושבת מול בעלה עם כובע צמוד והדוק לראש נטול שיער, ולאחר בירור קצר הסתבר שהיא ממש לפני כניסה לטיפול 3 מתוך 8. הייתי בהלם. בגלל שידעה על מחלתי, לא רצתה לצער אותי ולהפיל עלי את הבשורה האישית שלה. עם כל הצער אמרתי לה כמה אני שמחה שאני יכולה להיות לצידה, לעודד אותה ולחלוק עימה מנסיוני.
תעתועי החיים ממשיכים ויש להם כנראה סדר ותכנית משלהם. בתוך כל אי הסדר והאקראיות, דרכים מצטלבות ומעגלים נסגרים. כך למשל פריצת הדרך הממשית עם פרוייקט הקמפוס הורוד והבשורה של מציאת מקום מארח לפחות למחזור הראשון של התכנית. זה עתיד לקרות בתל אביב בבניין מרשים רב קומות שנבנה על מה שהיה לפני 28 שנה המתחם בו שרתתי בצבא עם חבורת אנשים נפלאה ויקרה. ומי שהוביל לקישור הנהדר הזה ולמציאת המקום המארח, הוא לא פחות מאשר חברי היקר, זה שתאריך הלידה שלו זהה לשלי ואשר שרת איתי באותו מתחם לפני 28 שנה.
סלחו לי, אך קשה לי להתעלם מהסמליות.
כנראה באשמת הפרוצדורה של הוצאת כיס המרה, אבדה לי מעט תחושת הזמן, אבל רק לשבוע. היה לי חשוב ודחוף להמשיך ולהתקדם. כך שבזכות הפרוייקט המבורך הורוד שלי, חזרתי במהירות לשגרת העשייה.
אחד הימים המעניינים והמרגשים ביותר היה יום המנטורים של גוגל. ביום זה נקבעו פגישות אישיות עם אנשים נהדרים מומחים כל אחד בתחומו, אשר יעצו לכל אחת והמיזם שלה. החזון והחלום שלי הוא להביא את האיכויות שפגשתי בתכנית המדהימה הזו, לקמפוס הורוד. לשמחתי התקדמתי גם עם המרכיב החשוב השני בתכנית - מספר לא מבוטל של מנטורים ומרצים שהרצו בפני, הביעו נכונות להגיע ולהרצות גם בקמפוס הורוד.
מגישושים התחלתיים בקרב בנות מחלימות המיזם זוכה לתגובות חיוביות גם בקרבן. מתגבשת כבר רשימה של בנות שהביעו רצון להשתתף בתכנית ומצפות לקראתה.
אני ממשיכה בעשייה ומונעת מכח הידיעה שרבות הבנות העתידות להפיק תועלת מהתוצר הסופי.