יום ראשון, 2 במרץ 2014

מציאות נושכת

בתום שלושה חודשים מגמר הטיפולים, הבנתי שבמהלך השנה החולפת חייתי בסוג של פריוולגיה שבה התנתקתי מהחיים הממשיים, חייתי בעולם אחר ובהוויה אחרת שהתאפיינה בהתרכזות בעצמי ובמאבק במחלה. וכן, זה סוג של פריוולגיה שאפשרה לי לשים בצד סדרי עדיפויות ושגרת חיים אחת, ולעבור לעולם אחר שבו הייתי במרכז וכל חברי וקרובי חשבו עלי, דאגו לי וקיוו שההרפתקאה הלא קרואה הזו תסתיים עבורי באופן חיובי. 
לא מפתיע אם כן, שסוף המאבק מלווה ברגשות מעורבים, בחששות לחזור למציאות ולשגרה עם הטוב והפחות טוב שבה. 
מצד שני, בתום שלושה חודשים מסיום המאבק, אני מבינה ששאריות האנרגיה הגדולה שגייסתי לטובת המחלה ושעוד נותרו בי בחודשים האחרונים גררו אותי להמשיך לחיות באותה  מציאות מדומה. כזו שבה אחרי כל הרע שקרה לי חייב להגיע גם טוב, ובתמימות לא אופיינית לי, העזתי להאמין שזה הזמן שבו חלומות יתגשמו עבורי ועבור משפחתי ויהי מה. 

לאחר שלושה חודשים של עשייה בלתי פוסקת להגשמת חלום ורוד עבור נשים עם גורל דומה לשלי אשר מוצאות עצמן בתחושות דומות לשלי בסיום  המאבק, התעוררתי למציאות נושכת. התמימות שהניעה אותי קדימה תוך אמונה שאצליח לגייס תמיכה סוחפת בקרב כל הגורמים הרלוונטים, ושאמצא את המימון הנדרש לפרוייקט בפרק זמן סביר, ובכן אותה תמימות התפוגגה לה באחת כמו בועת סבון. התאכזבתי לגלות שלצד הסימפטיה והאמפתיה לה זכיתי כמעט מכל גורם רשמי משמעותי אליו פניתי, עזרה מעשית בפועל שתסייע לי לקיים את הפרוייקט הזה ולאפשר לי בו זמנית להתקיים כלכלית תוך ניהולו והגשמתו, ובכן את העזרה הזו טרם מצאתי. 
מה שהחזיר אותי באחת לקרקע המציאות ולצורך להתמודד עם החיים הממשיים, ולמצוא לעצמי מקום במעגל העבודה והפרנסה. וזו חברים, חוויה לא פשוטה ואתגר קשה שבעתיים מההתמודדות עם המחלה. אני מתנחמת בכך שכנראה עלי לעבור את המסלול הזה ולחוותו על בשרי כדי שאכיר את הקשיים ואדע להצביע עליהם בבוא העת לנסות לתקן. 

בתוך כך, באותו מקום בו הכל התחיל, קרה לי דבר נפלא. ביום הדמו דיי של גוגל, פנתה אלי מישהי לאחר המצגת וביקשה מספר טלפון. שלושה ימים לאחר מכן צלצלה רותי המקסימה שהפכה שותפתי למיזם הורוד. אין לי ספק שדברים מתגלגלים כפי שהם, ומאפשרים לנו לעשות את הבחירות שלנו. אם אנחנו נבונים מספיק ובטוחים בדרך ובמה שאנו רוצים בחיינו, נדע לבחור. לאחר פגישה אחת שהובילה להמון מעשים, הבנתי שהחיים זימנו לי את רותי בתור שותפתי למיזם הורוד. במציאות הנושכת בה עלי להתמודד עם ההחלטות הקיומיות של החיים, החלטתי להמשיך יחד עם רותי ואנשים טובים ורבים ברקע לפעול למען מימוש החלום הורוד, ובמקביל לחפש להשתלב במעגל העבודה והפרנסה. הפרוייקט יתקדם אולי בעצלתיים, ויצא לפועל פחות מהר מהנדרש, אבל אין לי ספק שהוא יקרה, ואין לי כוונה לוותר. ואיך אומרת האמרה? טובות השתיים מן האחת.