בראש השנה החלטתי להיפרד מהפאה. כמו שחברה יקרה שלי קראה לזה, ״לצאת מהארון״.
למרות שכבר התרגלתי לעצמי ללא פאה בשהותי בבית, היה זה משונה ומוזר להחשף ולהתהלך כך בחוץ. בכל זאת, תספורת קצוצה לאישה היא נוף חריג ברחובותינו (כן כן, תתפלאו אפילו במרכז תל אביב) ודבר יוצא דופן ומושך מן הסתם את העין. כל מי שמכיר את הסיפור מאחורי הראש קצוץ השיער שלי, פירגן בחום ונתן לי חיזוקים שאני נראית נהדר. יחד עם ההרגשה המשונה חשתי לראשונה בחופש אמיתי והתרגשות של התחלה חדשה.
בסוף החודש לאחר החגים אתחיל בהקרנות - חמישה שבועות, חמישה ימים בשבוע, פגישה קצרה בת רבע שעה במתקן ההקרנות של בית החולים אסותא ברמת החייל. לוז צפוף, אבל למי שמכיר, הסביבה נעימה. כך מתקרב לו סוף התהליך הארוך שעברתי שלעיתים נדמה כאילו קרה רק אתמול ולעיתים דורש ממני מאמץ לזכור את שארע שמונה חודשים לאחור.
ככל שהשתדלתי להישאר כמו שאני בכל המובנים, אני יודעת שמשהו השתנה בי. משהו עמוק שקשה להסביר. דווקא כעת כשאני יכולה להתחיל לסכם, אני מרגישה את גודל וכובד המעמסה שכנראה נצברה במהלך החודשים הללו כשהחלטתי להתמודד משבוע לשבוע מבלי לחשוב הרבה קדימה. שנה חדשה, התחלה חדשה, מראה חדש, עתיד לא ברור, כל אלה הביאו אותי להרהורים לא תמיד שמחים וחיוביים.
מדהים כמה קל לשקוע בדכדוך כששגרת היום יום האמיתית ללא עניני בריאות בלתי צפויים להתעסק בהם, משתלטת עלינו. וכך הזכרתי לעצמי את עיצת הזהב - לחיות את היום על הצד הטוב ביותר. בכל יום. לא לחשוב רחוק מדי.
לקראת תום המאבק שלי, והצלקות הנפשיות והגופניות שנשארו בעקבותיו, הזכרתי לעצמי שוב שלכל אחד מאיתנו התמודדויות שונות בחיים ואין לעשות השוואות. החלטתי שמה שחשוב הוא להמשיך הלאה גם במצבי החדש ולנסות למצוא דרך להפיק דווקא תועלת מההתנסות הקשה שעברתי, בכל מה שאעשה בעתיד.
בימינו כשהאינטרנט פתוח ונגיש לכולם, התוודענו למושג היפה המכונה שיתוף. שיתוף תמונות, שיתוף סרטים, שיתוף משחקים, שיתוף רעיונות, שיתוף עיצות, שיתוף ללא גבול. בעקבות ההתנסות הפרטית שלי השנה, חשתי גם אני צורך עז לשתף בתובנות ובמהלכים שעשו את ההתמודדות שלי לאפשרית וטובה. במציאות עגומה זו בה גורל דומה ממשיך לפקוד נשים בכל יום, דימיתי עצמי כאילו אני נמצאת במרוץ שליחים, במקרה זה שליחות, שבמהלכו עלי להעביר שרביט עיצות והכוונות לנשים הבאות המצטרפות בעל כורחן למרוץ המטורף הזה. לפני שאני מסיימת את המרוץ הזה חשוב לי להעביר הלאה את השרביט. אני בטוחה שחברותי לעת צרה יעשו כמוני ויעבירו בתורן את אותו שרביט חשוב ומועיל כך שיעזור לנשים נוספות שיקראו בדרכן כשהן חולקות גורל דומה, לצלוח את המסלול המורכב אך האפשרי הזה. בסופו של המרוץ הזה כולנו מנצחות. זהו סוף לא תמיד ברור, אך כזה שמאפשר התחלה מחודשת של החיים יחד עם ערך מוסף מיוחד במינו.
למרות שאיני אישה דתיה, ולא ניתן למצוא בי סממן דתי חיצוני, יחסי עם האל מאוד מיוחדים, שרירים וקיימים מלאי חיות ודו שיח תמידי. אחד הדברים המעטים שאני עושה באדיקות הוא הקפדה של קיום מצוות יום הכיפורים כהלכתו מדי שנה.
גם את יום הכיפורים הזה הצלחתי לקיים כהלכתו, צמתי ופקדתי בית כנסת ספרדי קטן ומקסים בתל אביב ונכחתי ברוב התפילה של היום הקדוש הזה. אמש תפילתי לרפואה שלמה נשאה אופי שונה לחלוטין, כשבנות רבות כל כך עברו במחשבותי, איחלתי להן שהאל יחזק אותן לאורך כל הדרך, כשם שעשה עבורי.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה, וזו חברים ברכתי לכולכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה