הסמכה

23/4/13

השבוע החולף היה אחד הקשים עד כה. הצד החיובי היה חגיגת עצמאות בתל אביב יחד עם אמא שלי והקטנים, מופע זיקוקים, המונים שמחים ברחובות, ערב נהדר. 

למחרת השתנה מזג האוויר והחורף חזר לארץ. אילן רינת וילדיהם המתוקים הגיעו מנהריה הרחוקה, בנסיעה נטולת פקקים מוקדם בבוקר, הישר לביתי. בשל מזג האוויר ומצבי הפיזי הירוד, ויתרנו על ביקור בנמל כמנהגנו בכל שנה. היה נחמד להיפגש איתם אחרי הרבה זמן.
בהמשך השבוע, במאמץ עילאי ותודות למורן הגעתי לשיעור ההכנה האחרון בקורס פריוריטי. ומאז מצבי הפיסי הידרדר ומצב רוחי יחד איתו. לא הצלחתי להביא עצמי ללמוד לבחינה שנקבעה ליום שני מרחק ארבעה ימים....

המשימה של ליווי דוד לגן וטיפוס המדרגות הפכה לדבר שגזל ממני את כל האנרגיה למשך הבוקר. ביום חמישי לא הצלחתי להביא עצמי לצאת מהבית. החלטתי לא לקחת את דוד לגן, ורק לאחר שעה שלמה של התאוששות יצאנו יחד עם אמא להקפיץ את מעטפת התביעה לביטוח לאומי באוטובוס. ביקור קצר בסופר בהמשך, התיש אותי לחלוטין. 

יום שישי שבו חשבתי שאצליח להתאושש ולבלות עם אמא, היה יום קשה עוד יותר ולמעט מבצע הבאת דוד לגן, לא הייתי מסוגלת לעשות דבר פרט לשינה ומנוחה. 

הרעל השתלט על גופי ונראה שקבע לו סדר יום משלו. מועקה גדולה רבצה עלי עם הידיעה שעלי ללמוד לבחינה אם ארצה לנסות לעבור. את לימוד החומר התחלתי ביום שבת. היה לי קשה מאוד להתרכז ולשבת ללמוד ברציפות יותר משעה. ביום ראשון התאוששתי מעט והשקעתי את כל זמני ומרצי בלימוד. 

הבוקר, אחרי לילה טרוף שינה וראש מלא בחומר ולאחר שגמלה בי ההחלטה לעבור את הבחינה, הסיעה אותי מורן לפתח תקווה וניגשתי לבחינה. 

הבוחנת, בחורה מקסימה עם חיוך קורן, פתחה את השיחה לשמחתי בתחקור הרקע שלי ומה הביא אותי להשתתף בקורס. 

בהתלהבות רבה סיפרתי על הכרותי את תכנה כבר שבע שנים ועל החלטתי לעשות הסבה מקצועית לתחום היישום לאחר שצברתי נסיון לא מועט בחברה שלנו. היא הכירה את החברה וידעה שמדובר ביישום מפורסם במורכבותו. 

תחילת הבחינה שנגעה לשאלות בהנהלת חשבונות חרקה מעט כשלא ידעתי לענות בצורה מושלמת על כל השאלות. עברנו לתחום המוכר לי יותר ואז זרמו הדברים בצורה חלקה כשלפתע הודיעה לי הבוחנת החביבה שסיימנו את הבחינה. היא איחלה לי בהצלחה עם היישום והמליצה שאתייעץ תמיד לפני שאעשה מהפכות, דבר שהסכמתי והבטחתי לעשות. 

יצאתי מפתח המכללה כשאבן כבדה נגולה מעל ליבי... לא יותר נסיעות לפתח תקווה, לא יותר ימי שישי תפוסים... בתקווה שגם עברתי את הבחינה והכל יהיה מושלם. התוצאות עתידות היו להתפרסם לקראת אחת והייתי שרויה במתח גדול. הרגשתי שהכל זרם יפה בסך הכל אבל ידעתי שלא הייתי מושלמת. מצד שני, איך יכלה אותה בוחנת מקסימה לתאר לעצמה שמולה יושבת אישה באמצע מלחמה גדולה מאוד נגד מחלה בגופה, שתסרוקת הפן למשעי העוטרת את ראשה היא בעצם פאה, שפניה החיוורים ועיניה הבורקות והמצומצמות מושפעות מלחלוחית מרובה שמקורה כנראה בהשפעת הרעל הזורם בדמה כרגע, אותו רעל שהפך אותה בשבועות האחרונים לעייפה, מבולבלת ולרוב קשת ריכוז לטווח ארוך... נכון לא הייתי מושלמת אבל בהתחשב בנסיבות, הייתי בסדר. וכך כנראה חשבה גם הבוחנת,  כי באחת וחצי הודיע לי רכז הקורס הנחמד בשיחה אישית טלפונית שעברתי את הבחינה. זה היה עבורי הישג וכיף גדול. 

עוד דבר טוב קרה לי בתוך הטלטלה שאופפת אותי בשנה זו...