27/3/13
אתמול אלי שלי חגג 46.
אני מרגישה טוב מתמיד, כאילו אני לא באמת חולה. כאילו לא עברתי טיפול כימותרפי ראשון לפני כמעט שבועיים. ליל הסדר היה מאוד נחמד. המראה (הקצר) החדש שלי, קצר מחמאות. כולם היו שמחים. בסוף הערב השארנו את מיכאל ואבי אצל סבתא וסבא בירושלים. דוד המתוק התחרט ברגע האחרון. ״אני קטן״ הוא הסביר ונקרע בין רצונו להישאר כמו גדול הרחק מאמא ואבא לבין המחשבה המאוד לא סימפטית שיפרד מאיתנו למספר ימים, והוא חזר עימנו ועם יוסי אחיו הגדול לתל אביב. דוד המתוק, יאיר את ימי החופש שלנו ויעשה את אלי המאושר באדם כשישיר לו שירי יומולדת ביום הולדתו.
הספקתי להתכתב במייל עם מכרות הולנדיות מאינסטרגרם שהתפלאו על העלמותי הפתאומית משם, ולהודות להן על איחולי ההחלמה והתפילות. התחלתי להרהר על האופן החיובי שבו משפיעה עלי ההתבטאות בכתב מול חברים ובני משפחה בנושא מחלתי. נדמה לי שהמצאתי סוג של תראפיה קבוצתית בכתיבה שהיא מן תחליף לפסיכולוג, ממש כך. החוסן הנפשי שלי לא היה עובד אם לא היו לי אנשים נפלאים - קרובים וכמעט זרים - קהל קוראים שמגיב לי נרגשות ומודה לי על כך שאני היא זו שמחזקת אותו ושהוא שואב כח מדברי.
ההחלטה האישית לנצח את הסיפור הזה בנחישות היא דבר אחד, אבל ההצהרה הפומבית בפני אנשים שונים, רובם יקרים לי מאוד, הכניסה אותי למן התחייבות שמאוד קשה לשבור בה את הכלים ולשנות בה גישה. אני מאמינה שזה עניין של אופי אבל אני מאמינה שגם ללא קשר לאופי אפשר ומומלץ לנסות את השיטה במקרים דומים. זה כמו מעגל קסם. אני באמת מרגישה טוב במרבית הימים מאז אינפוזיית מיץ התפוזים. לא יודעת אם אחד מזין את השני - ההצהרה שהכל לא כזה נורא יחד עם ההרגשה הפיזית הטובה יחסית - זה עובד וזה מה שחשוב.
מה שעוזר לי לגייס מחשבות על חצי הכוס המלאה זה הצורך להישאר מישהי שלמרות מחלתה מצליחה להרגיש טוב ולשמוח ולא להפוך למשהי מעוררת רחמים. אין כמו הרגשת הסיפוק שאני שואבת מהידיעה שיש משהו שאני שיכולה לעשות בתמורה לנעשה עבורי ולדאגתם של חברים ובני משפחה, באמצעות הכתיבה והשיתוף במה שעובר עלי. את ההחלטה להיות שמחה ולא להישבר קיבלתי בהשפעתו הגדולה של אלי שבקשתו ממני בהתמודדות הזו הייתה אחת - להשתדל להיות שמחה, אחרת העצב שלי ישבור את ליבו. ואני השתדלתי ואני משתדלת. תמיד יש סיבות לשמוח, צריך למצוא ולדלות אותן מתוך ערמת הדאגות והטרדות השוטפות של החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה